יום שישי, 18 בנובמבר 2011

משבר הרופאים: ואיך אני הולך לסייע לביבי לקבל החלטה לא-פשוטה

לכבוד בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ושר הבריאות 


ברגע שהנחת את ההכרעה בחוקיות ההתפטרות ההמונית וסוגיית ביזוי בית הדין לפתחו של בג"ץ, חצית את נקודת האל-חזור. 

ההסכם שנחתם, טוב או לא, אינו מקובל על המתמחים. משרד האוצר נעל את הדלת ומשרד הבריאות מאיים לצאת למלחמה ב"נוטשים".
כעת, אם לא מאוחר מדי, נדרשת כאן התערבות מלמעלה, אישית ואינטנסיבית של ראש הממשלה כדי לפתור את המשבר. 

בדקות אלה עדיין עומד בג"ץ לצד הממשלה, ואני מסכים, בכאב מה, שהתפטרות המונית אינה אלא מסלול עוקף-שביתה.
אבל אין בכך יותר מאשר הקניית תחושה מזוייפת של "קניית זמן".
צווי ריתוק, ביזוי בית הדין, מכתבי איום - אולי יעכבו אתי הפיצוץ ואולי "ימרחו" אותו על פני מספר חודשים. אין בכך לשנות את העובדה שלרופאים בישראל, ולמתמחים בפרט, נמאס, נמאס מתנאי העבודה הירודים, השעות, האפלייה בשכר והמחיר האישי.
אל תטעה - להם יש לאן ללכת, רובם המכריע, אני מרשה לעצמי לומר, לא בחר במקצוע זה (ובטח לא ברפואה הציבורית) מתוך חוסר ברירה ולא מתוך נסיון לגרוף הון. למוכשרים שבאנשינו, יש דרכים טובות יותר לגרוף הון. 
קנסות, איומים ומאסרים - יגדילו את המיאוס וירחיקו את האנשים האלה מבתי החולים הרבה יותר מהר.  מי היה רוצה לחזור ולעבוד בתוך מערכת שפגעה בו, הכפישה אותו והשפילה אותו ? ומי יהיה מסוגל באמת לתת את המירב האפשרי מעצמו גם אם יחזור לעבוד באותה מערכת ?

וביום שסטודנטים כבר לא יעמדו בתור כדי להתקבל ללימודים במקצוע שיבטיח להם עבודת פרך, שכר נמוך ויחס משפיל מגופי השלטון. ביום הזה אני אפסיד, ויפסיד כל מי שלא יוכל להרשות לעצמו פתרון פרטי או בחו"ל בכל תנאי

ובאשר לייבוא רופאים מהודו (אמירה אומללה שאני מקווה שהוצאה מהקשרה), אני מציע לנצל את היצירתיות בפתרון בעיות כאלה כלפי מגזרים אחרים, ולשקול לייבא עובדי נמל מהודו או עובדי חברת חשמל מסין. בואו נתחיל בפרוייקט פיילוט כזה ואת המשחק בחיי אדם נשאיר לסוף ...

אם עד כאן אמרתי את המובן מאליו, נותרת השאלה - מדוע עוד לא קם ראש הממשלה והטיל את מלא כובד משקלו על העניין הזה ? האם יתכן שהוא (אולי בעצה אדיבה של יועץ תקשורת)  חושב שמוטב לו להשאר מחוץ לסיפור מתוך מחשבה שזכרון הציבור כה קצר, ואת העדרותו יהיה קל לשכוח מאשר כל צעד שימשוך את אור הזרקורים אליו.


ובכן, הנה המקום שאני יכול לתרום:
אדוני ראש הממשלה ושר הבריאות, אני מתחייב לזכור את תפקידך (ובעיקר את העדרו) במשבר הזה, 
אני רואה בך אחראי אישי לכל התדרדרות נוספת במצב, בין אם גרמת לה, או הנחת לה במחדל להתרחש. 
ואני מתחייב לדאוג להזכיר אותו בעתיד לכל מי שזכרונו קצר או סלקטיבי. 

כדי לסייע לכך אני מפרסם את הצהרתי כאן, כדי שתעמוד לרשותי ולרשות הציבור

גל

ציבור הקוראים מוזמן להעביר הלאה או לפרסם הצהרה משלו בנושא זה. העיקר לא לשתוק, לא לוותר ולא לשכוח.

אין תגובות:

פרסום תגובה